התחלות, כולל תרגול שמחבר לתדר של אהבה ורגיעה  

המאמר הזה נולד אצל חיים במרפסת, כשישבנו ושתינו קפה טעים ורוח ים נשבה מהחלון. שתקנו. אירחנו את השקט הקיצי שיכנס פנימה והקשבנו למחשבות החולפות. דגנו את המחשבות, תמללנו למילים והחלטנו שיש לנו מה לשתף ומתוך הרצון לשתף אחרים נדלק הניצוץ של כתיבת המאמר. ואולי בעצם ההתחלה הייתה כחודש אחרי, במטבח ביתי כשישבנו בבוקר על הרצפה עם קפה וקרני השמש נכנסו מהחלון ליטפו לי את הפנים ונשמתי נשימה עמוקה. ואחריה עוד אחת. הסתכלנו על העץ הירוק שמולנו וחיים שאל אז :”על מה תכתבי? מאיפה תתחילי?” עניתי בהתחלה. אכתוב בנושא התחלות. יש מגוון דרכים להתחיל. ההתחלה נמצאת בכל כך הרבה מקומות כאילו אלוהים פיזר את רסיסי ההתחלות כדי להזכיר לנו שיש הרבה אפשרויות ואנחנו אלו שבוחרים. מעין תזכורת לכוח הבחירה שבידנו. אימא שלי לימדה אותי כי בהתחלות חשוב להתכונן אל.. לקחת אחריות ולעשות תכנון קדימה והכי חשוב לעשות את זה כמו שצריך. כלומר שאם כבר להתחיל במשהו אז לדבוק בו בנאמנות ולסיים אותו עם הרבה השקעה, תשומת לב לפרטים וביסודיות. כשפגשתי את בן זוגי בערב הראשון, בדייט הראשון, עמדנו בפינת רחוב בחצות מתחת לפנס רחוב, השמיים והכוכבים היו פזורים מעלינו, הלבנה התבוננה בסקרנות, ואנחנו בחנו זה את זה במבט ממושך וארוך בעיניים. ואז הושטנו ידיים ולחצנו חזק. בהתחלה הזו הייתה בינינו התרגשות גדולה ולב פתוח ואוזניים קשובות ומסיבה בפרדס ושיחה לילית על שביל אדמה באור הלבנה המלאה שהראתה לנו את הדרך. ההתחלה הזו הייתה קלה, זורמת, טבעית ממש. וכמו שאושו כתב :”וכך כשהנעל מתאימה הרגל נשכחת, כשהחגורה מתאימה הבטן נשכחת וכשהלב נכון בעד ונגד נשכחים. קל הוא נכון התחל נכון ואתה קל….”. פעם הוזמנתי למסיבת יומולדת של חבר. נכנסתי לבר הייטקי מעוצב להפליא, בו התנגנה מוזיקה עכשווית בווליום חזק. מסביב לשולחן הארוך ישבו החברים של בעל השמחה רחוצים, לבושים במיטב בגדיהם, מחויכים אוכלים ושותים. התיישבתי במקום הפנוי שנותר. הרמתי עיניים ופגשתי זוג עיניים עצובות שהתמקמו בפנים עגלגלות, תלתלים בלונדינים וגוף שזוף ושופע. חייכנו האחת אל השנייה. המוזיקה הרועשת אפשרה לנו לדבר בעיניים, להרגיש ולהתבונן. לאחר כשעה כשכבר עמדה ללכת ניגשתי אליה והזכרתי לה שאפשר אחרת, שיש דפים חדשים לפניה הממתינים לה שתתחיל לכתוב עליהם את סיפור חייה אותם היא תכתוב ותיצור. הזכרתי לה שיש תקווה שיש דרך אחרת. היא בקשה את הטלפון שלי מחתה דמעה וביקשה להגיע לפגישה טיפולית. מאז עברנו יחד דרך מפעימה, (בתהליך הטיפולי)וחווינו במשותף עוד הרבה התחלות והשגנו יחד גם הרבה הצלחות. אותה אישה אמיצה כבר הגשימה במהלך הטיפול חלום אחד או שניים והצליחה להכנס להריון וללדת בת מבורכת לעולם למרות כל הקשיים ולמרות שזה היה נראה לה חלום רחוק שלא ניתן להגשימו. כשהתחלתי לצייר, לפני שנים, הגעתי לסטודיו מרווח וצבעוני בהרצליה. פגשתי בדמות נשית – אמנית נציגה של אמא אדמה. בשיעור הראשון התיישבתי מול הניר הגדול והריק ורגע לפני ממש בהתחלה חשתי חשש וחוסר ידיעה. נתתי לתחושות להיות. נשמתי. לא ידעתי איך להתחיל באיזה צבעים לבחור? ובאיזה מכחול? והיכן למקם את הקווים הראשונים? ומה אני רוצה לצייר בכלל, ואני הרי בכלל לא יודעת איך… הבלבול השמיע את קולו . בהיתי בדף. עצרתי. ואז משום מקום או אולי יחד עם הצליל של המוזיקה שנשמעה בחדר עלה בי רעיון ומיד איתו תחושה… זהב. נתתי דרור למכחול והסכמתי עם עצמי שבהתחלה הזו אסכים רק להרגיש ולעשות מבלי לשפוט. מעין תרגיל כזה של ניתוק מהשיפוטיות והביקורתיות ולתת לנייר לספוג את מה שהצבע רוצה לבטא בעזרת ידי. זו הייתה חוויה מתקנת מופלאה שעוד שנים אח”כ הייתי נזכרת ברגע הזה ואוספת כח. בתחילתה של חברות אני מוצאת עניין בלאסוף חלקיקי מידע, פיסות חיים אותם אני מלקטת ומשבצת כמעין פסיפס בו החלקים ארוגים זה בזה. אני אוספת את הסיפורים, הרגעים, התחושות, האנשים המקומות התבלינים ועושה להם מקום במוחי ובליבי. משם אני חווה ורושמת זמן משותף, חוויות ורסיסים מליבו של האדם אשר מביא חלקים אלו אלי, לשמוע להיות חלק, לחוות איתו לחבק. בתחילת כל יום אני מניחה רגלים על הרצפה. נושמת עמוק. ומודה. אני מודה לגוף שלי שהתעורר וחזר לחיים, מודה לגופי שאסף כוחות – שחלם איתי חלומות- שמתכונן איתי ליום שמתחיל. אני מודה על החמצן שנכנס אלי, על החיים שיש לי , על זכות הבחירה, על המיטה הנוחה על המים במקלחת. מודה על פיסת השמים שמעלי, על הורי שבחיי, על האהבה שבלב ועל החיוך שניבט במראה. אני מתחילה את יומי בתודה. אחד המורים שלי בחוג לפסיכולוגיה, ד”ר מפורסם מלא בחשיבות עצמי וניסיון באקדמיה, שתק חמש דקות שלמות בתחילת הקורס שנקרא ” דרכי שכנוע”. למדתי ממנו שבהתחלה אכן כל האפשרויות פתוחות כולל שתיקה מתמשכת. זה היה מוזר, מפתיע, ואפילו מעורר תהייה. מעורר למחשבה. מעורר לשקט ולהקשבה.< התחלה עשויה להיות טרנספורמציה, השתנות, סוף דרך של משהו אחד והיוצרות של דבר אחר. מהדבר שהיה והסתיים נובע הדבר החדש שמגיע. כמו התפתחות של פרפר על ארבעת שלביו. התחלה היא בעצם מעבר בין הסוף שהסתיים לדבר החדש שהגיע. בחרתי לשתף אתכם במספר דוגמאות (סיפורים מתוך ניסיוני וחיי) שבכל אחת מהן יש רגע של התחלה, נקודת מבט אחרת והתחלה מסוג אחר. ל”התחלה ” נלוות תחושות, אמונות, רגשות ומשאבים שיש לנו. בהתחלות אנו מביאים אתנו את מה שאספנו עד כה, את תפיסת העולם שלנו ואת מי שאנחנו (על פי תפיסתנו). דרך החוויות החדשות מתאפשר לנו לשחזר את הידוע או לייצר ולתרגל את החדש. ומה עוזר לכם להתחיל? להתחיל פרויקט/ רעיון/ קשר/ חוג/ דיאטה/ השגת מטרה/ עבודה חדשה? מה את או אתה מביאים אתכם בהתחלה של משהו חדש? ואני? אני בוחרת להתחיל באהבה. בין אם זה תכנון טיול של חודש בקריביים או שיחה עם מטופל, בין אם זה בילוי רומנטי בים עם בקבוק יין או הכנת תבשיל לארוחת הערב ובין אם זו שנה חדשה. אני בוחרת לבוא מאהבה ומתרגלת זאת כל יום מחדש טיפ (כלי לתרגול ): מדיטציה ע”פ שיטת שפת האור ,בה משתמשים האינדיאנים מזה דורות במקסיקו. תרגול זה מאפשר להתחבר למקום בתוכנו של איזון רוגע ואהבה. שבו בנוחות (מומלץ אחרי מקלחת טובה והדלקת נר) קחו חמש נשימות עמוקות איטיות קחו אויר, מלאו את הראות החזיקו לספירה של 3 את האוויר ושחררו אותו לאט לאט מהפה. כך חמש פעמים. ואז דמינו עצמכם בתוך ספרה אדומה – כדור אור בצבע אדום שמקיף אתכם. נישמו לתוככם היו בתוכו. שימו לב לצבע שלו, לגודל, האם הוא שקוף או אטום, והתחברו לתחושה,. לאחר מכן עברו לראות עצמכם ב- ספרה כתומה, ולאחריה לפי הסדר דמינו עצמכם בתוך ספרה צהובה, ספרה ירוקה, ספרה כחולה, ספרה סגולה וספירה לבנה. שתהיה לכם שנה מלאת אהבה. המאמר נכתב עם תודה ואהבה לכל מטופלי הנפלאים איתם עשיתי תהליך עד כה . נכתב בראש השנה ספט’11. כל השמורות זכויות למיטב זמיר