הכנר בתחנת הרכבת – סיפור אמיתי כולל לינק  

הסיפור על הכנר יחבר אתכם אל שאלה מרכזית: עד כמה את / אתה מודעים לסביבתכם ? עד כמה אתם מחוברים לנעשה סביבכם? עד כמה אתם נוכחים? עכשיו ברגע זה ממש ? אדם נעמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור; היה זה בוקר קר בינואר. הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות. במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה, רובם בדרכם לעבודה. שלוש דקות חלפו ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן. הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו. כמה דקות אחר-כך, הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו: אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור, והמשיכה ללכת. כמה דקות אחר-כך, מישהו נשען כנגד הקיר והאזין, אבל האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד. ברור היה שהוא מאחר לעבודה. מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר היה ילד בן שלוש. אימו משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר. לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים. כל ההורים ללא יוצא מן הכלל, אילצו אותם להמשיך לנוע. במשך 45 הדקות בהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה. כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל. הוא צבר 32 דולרים. כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב. אף אחד לא מחא כפיים, לא ניתנה שום הכרה. אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה ג´ושוע בל, אחד מגדולי המוזיקאים בעולם. הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים. יומיים קודם שניגן בתחנת הרכבת, ג´ושוע בל ניגן בפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון. כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע. זה סיפור אמיתי. ג´ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת והדבר אורגן על-ידי עיתון הוושינגטון פוסט כחלק מניסוי חברתי בתפיסה, טעם ועדיפויות של בני האדם. הניסוי התקיים: בסביבה רגילה בשעה לא הולמת. הניסוי בדק את השאלות הבאות: האם אנו שמים לב ליופי ? האם אנחנו עוצרים להעריך אותו ? האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי ? אחת המסקנות האפשריות מהניסוי הזה יכולה להיות: אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם, המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם ובחינם, כמה דברים אחרים אנחנו מפספסים ? להלן קישור לסרטון בתחנת הרכבת: http://vodpod.com/watch/61439-joshua-bell-no-metro סיפור מופלא זה נוגע באחת השאלות המרכזיות עד כמה אנחנו מודעים לסביבתנו, עד כמה אנו לא שמים לב לנעשה סביבנו. זוהי דוגמא אחת מיני רבות שמבטאת את “העיוורון התודעתי ” שלנו , את ההתנהלות שלנו, על אוטומט, בתוך השגרה מה שגורם לנו פעמים רבות לפספס דברים חשובים / יפים/ מעצימים שמגיעים אלינו ולא נתנו עליהם את הדעת. חומר למחשבה? מה את/ה ,קורא/ת המאמר, מפספס היום, ברגע זה ממש, בשעות אלו בחייך? ידוע כי בכל יום בחיינו אנו קולטים כמות אדירה של אינפורמציה בחושינו מהנעשה סביבנו. עד כמה אתה- קורא המאמר- מקדיש זמן תשומת לב ומודעות למה שחושייך קולטים? עד כמה אתה בבחירה מודעת כלפי האינפורמציה שהמח שלך חשוף אליה? למה אתה חשוף? עד כמה חושייך קולטים מסרים המשרתים את רצונותיך האמיתיים? עד כמה אתה מודע למתנות שיש לך? למתנות שהיקום מביא אליך ומעניק לך בחינם ? שווה בדיקה! בברכת עשה את המיטב , נכתב ע”י מיטב זמיר, כל הזכויות שמורות